מה לא נכתב או נאמר כבר על אחדות? מה יש לחדש או להעמיק בנושא כל-כך טריוויאלי ונדוש לכאורה? ואם נכתב, ונדרש, ונאמר ונלמד נושא זה כבר מכל היבטיו, מדוע אנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב מחפשים אחר האחדות האובדת?
לעיתים קרובות אנו טועים בין אחדות לאחידות, ושואפים לכך שכולם יחשבו את אותם מחשבות ויעשו את אותם מעשים, מתוך הנחה שהפיצול וחוסר האחידות ביננו הוא הגורם לחוסר אחדות. האמת היא שהאתגר של האחדות הוא להכיר את מעלותיהם של המרכיבים השונים, ולאחד ביניהם מבלי לבטל את המיוחד שבכל מרכיב. או במילים פשוטות יותר: ה’ ברא כל אחד מאתנו בנפרד עם מעלות ותכונות אופי שונות, האתגר שלנו הוא להתעלות מעט ולראות את החלק המשותף – ה’ניצוץ האלוקי’ שמאחד אותנו.
“שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” העולם נברא בידי ה’ אחד, וממנו הכל. ההפרדות, וההתפצלויות נוצרו רק אחר-כך. והם, אם כך, רק הסחות דעת. החתירה וההנהגה באחדות מקרבת אותנו לשורשנו – בורא עולם.
