היוונים היו מפורסמים החכמתם ובהשכלתם. היתה להם תרבות ענפה שהתבססה על החכמה היוונית, והם הצמיחו פילוסופים ידועי שם. זו הסיבה שתרבות יוון קסמה כל-כך לצעירים רבים מבני עמנו שהתיוונו כיוון שהסתנוורו מהיופי והחכמה היוונית.
אז מה ההבדל בין ה’אור’ – חכמת התורה, לבין ה’אור’ – החכמה היוונית?
חז”ל אמרו: “אם תאמר חכמה יש בגויים – תאמין, תורה יש בגויים – אל תאמין” (מדרש רבה איכה ב’ י”ג)
ההבדל העצום בין חכמת התורה לחכמה הגויית נעוץ בכך שחכמת הגויים מושתתת על שכל אנושי. על הגיון. ואילו חכמת התורה היא חכמה אלוקית.
כתוצאה מכך, החכמה הגויית אינה מחייבת שום דבר, ואין בכוחה לשנות את מהותו של האדם, את תכונותיו, את נטיותיו ואת מידותיו. אדם לא מסוגל להתגבר על יצריו ותאוותיו בזכות לימוד חכמה זו.
לעומתה, התורה האלוקית, שמקורה למעלה מהאדם עצמו, היא תורת חיים. תורה – מלשון הוראה, והיא מדריכה את האדם בכל תחומי חייו.
כיוון שהיא מגיעה ממקור עליון, האדם נכנע בפניה ומקבל על-עצמו את מצוותיה גם אם הן אינן מובנות בשכלו.
היוונים רצו שהיהודים יראו את התורה כחכמה אנושית. סיסמתם היתה – חכמה ושכל – כן. תורה ומצוות – לא. מטרתם היתה “להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך” להשכיח שהתורה היא תורת ה’. תורה אלוקית, ומהותה היא הוראת דרך חיים.
שיעור שהוא חובה למורה שוצה להכין את תלמידותיה ליום שאחרי י”ב, בו הן תצאנה לאוויר העולם ותגלנה את מה שיש לו להציע.
