הסליחה הינה מעשה שבין אדם לחברו, בין אדם למקום ובין אדם לעצמו:
משמעות הסליחה כ’בין אדם לחברו’ ברורה: אדם המעביר על מידותיו, מוחל על עלבונו וסולח למי שגמל לו רעה, הוא למעשה אדם בעל דרגה גבוהה העובד על עצמו. גבוהה יותר היא מעלתו של מי שבנוסף לסליחה גם מעניק טובה לאדם שפגע בו.
אך האמת היא, שהסליחה היא ביטוי לאמונה בה’. כפי שאמר יוסף לאחיו: “לא אתם שלחתם אותי הנה, כי אם האלוקים”. אדם המאמין שכל הקורה איתו זה בהשגחה פרטית, אינו מייחס את האירועים המתגלגלים אליו לאנשים שכביכול גרמו להם לקרות, אלא לה’, ולכן אין כל מקום לכעוס על השליחים שנבחרו לביצוע המשימה. אם כן, הסליחה הינה מעשה של בין אדם למקום.
וההשלכה האישית נוגעת לאדם עצמו: אדם הכועס או שומר טינה לחברו, בעצם מאפשר לזולת ולרגשות השליליים לשלוט בו ולנהל את חייו. במקום להיות מונע מאנרגיות חיוביות ומשוחררות, הוא כבול ומונע מעבר מצולק.