מעמד הר סיני היה מעמד נשגב ויחיד בהיסטוריה, שבו היתה התגלות אלוקית לעיני כל ישראל.
למעמד המיוחד התלוו תופעות בלתי רגילות ועל-טבעיות. אחת התופעות מתוארת בפרשת ואתחנן בביטוי: “קול גדול ולא יסף” (דברים ה’ י”ט).
חז”ל פירשו פסוק זה באופנים שונים, וביניהם: “שלא היה לו בת-קול” (שמו”ר ספכ”ט). כלומר, הקול האלוקי הגבוה שהשמיע את הדברות נשמע בלי שיישמע אחריו הד, הרגיל בקול אנושי.
לכאורה, הד נוצר מקול חזק וגבוה, ואילו היעדר ההד עשוי לגרום להערכה שהקול שהשמיע את עשרת הדברות לא היה מספיק גבוה בכדי ליצור הד. אם כך, כיצד תופעת היעדר ההד מבטאת את גדולתו האינסופית של המעמד?
מהו הד? ההד הנוצר באופן טבעי לקול גבוה, בא מהיתקלות גלי הקול בחפץ כלשהו- קיר, או חפץ אחר העומד בדרכו של הקול הנתקל בו במרחק זה או אחר המחזיר חזרה את גלי הקול ויוצר הד. ניתן להמשיל זאת לכדור בלתי נראה הנזרק אל הקיר ומוחזר מכח ההדף. (מכאן הביטוי ‘בת קול’. ההד הוא זה ה’נולד’ מהקול המקורי).
אך אם הקיר או הגוף האחר סופג את הקול מסיבה זו או אחרת, הקול אינו חוזר, ולא נוצר הד.
כשהקב”ה הכריז “אנוכי ה’ אלוקיך” – היה זה בקול גדול, ששום דבר לא עצר בעדו. הקול האלוקי חדר לכל הבריאה כולה, ואפילו הדומם ספג והתמלא בקול ההכרזה ‘אנוכי’. לכן לא היה לקול הד!
המציאות שההוויה כולה ספגה את הקול האלוקי התאפשרה כיוון שבמעמד זה התבטלו כולם בפני הצו האלוקי ועמדו מאוחדים “כאיש אחד בלב אחד”, ללא חילוקי מדרגות, ללא הרגשת היישות וללא הבדלי מעמדות.
זהו המסר מתבקש בעיקר כהכנה לחג מתן תורה.
נאמר במדרש (ילקוט שמעוני שמות י”ח סימן רע”ג): “ביקש הקב”ה ליתן תורה לישראל שעה שיצאו ממצרים, והיו חלוקים אלו על אלו… כשבאו לסיני הושוו כולם אגודה אחת… אמר הקב”ה: התורה, כולה שלום, ולמי אני נותנה? לאומה שהיא אוהבת שלום”.
גם אנו, כהכנה למתן תורה נתחזק באהבת חינם, בכבוד לזולת, ונספוג את הקול האלוקי במקום להחזירו כהד כלעומת שבא.
