מה המטרות שלי? לאן אני שואפת להגיע? ואיך אצליח?
“כשאגיע לבית דין של מעלה, לא ישאלוני למה לא הייתי משה רבינו… שכן אז אדע מה להשיבם, אבל כאשר ישאלוני שם, מדוע לא היית זושא? לא אדע מה לענות להם ויסתתמו טענותי…” (רבי זושא מאניפולי)
אמרה זו מבטאת את הצורך לשמור על שאיפות מציאותיות ולעמוד בהן.
השוואות בין חברות מקובלות מאוד בגיל זה של התלמידות.
לעיתים ללא שימת לב בנות מעמידות לעצמן רף גבוה מידי ובלתי ניתן להשגה.
אין ספק ששאיפות גבוהות מידי עלולות להפיל את האדם לייאוש.
אך מאידך, האם על האדם לשקוט על שמריו ולא לשאוף להתקדמות? בוודאי שלא, הרי השאיפות הן בסיס הכרחי להתקדמות בעבודת ה’!
אם כן, מהו היחס הנכון והדרך לשאיפות בריאות ומקדמות?
ניתן לומר, כי אדם המכיר במעלות עצמו, ומצד שני במגבלותיו – הוא שידע מה נדרש ממנו ומהן שאיפות בלתי מציאותיות שיגרמו לו אך ורק לדכדוך וייאוש.
על האדם להכיר בנתונים שישנם, אותם בלתי ניתן לשנות או לאלץ, ולנסות להגיע למקסימום האפשרי במסגרת נתונים אלו.
שיעור ששואף גבוה…
