בשיעור קודם עמדנו על מניעי ומרכיבי הנפש. בשיעור זה נכיר את מהותה של מצוות ספירת העומר,
נבין שהיא הרבה יותר מלספור ימים. זהו תהליך פנימי בו בוחנים את מהות הנפש בצורה העמוקה ביותר.
יציאת מצרים הייתה טלטלה אדירה של קריעת אנשים מעצמם, מעולמם המודע ומההרגלים שהוטמעו בהם.
החלק הכי קל היה להזיז אותם גיאוגרפית ממצרים אל המדבר, אבל האתגר האמתי היה לשנות מודעות.
כיצד עוקרים אדם מתפיסות והרגלים של 210 שנים ומקרבים אותו להר סיני?
השלב הראשון היה בריחה. לתפוס ביד האלוקית ולברוח בבהילות ובחיפזון מגבולות מצרים.
אבל בריחה לא יוצרת שינוי, רק הדחקה והכחשה, שמבטיחה שיבה אל הבסיס.
אדם שנאבק ברגשותיו הטבעיים, דומה למי שנאבק בקיר.
הרצון הטוב יושב במוח ואילו המשיכה אל חיי החומר היא רגש טבעי היושב בלב, ומערכת היחסים בין המוח ללב, מכורה מראש.. כמעט ואין סיכוי להיאבק במכונה הזו.
כאן הגיע השלב השני של ספירת העומר. מסע טיפולי של בניית הזהות מחדש.
המסע הרגשי נע מהבהמה אל האדם, מהרפת אל חיי היהודי.
זאת ההתקדמות של ספירת העומר, מהשעורה אל החיטה. מהבהמה אל האדם.
בימי העומר בוחנים כל אחת מהנטיות הרגשיות ומבררים האם היא דחף אנוכי-בהמי או רגש נאצל מעולמו של האדם?
האם הרגש משרת רק את עצמי ואת הרצון להיות נוכח ותופס מקום, או שיש בי מניע לייצר חיים נעלים.
שיעור עוצמתי ומעורר
