את המערך הבא ניתן להעביר בימי ספירת העומר, בהקשר עם ימי תיקון המידות כהכנה למתן תורה.
רבי ישראל מסלנט ראה פעם אדם הממהר לשיעור תורה ותוך כדי מרוצתו, פגע בעוברים ושבים. רבי ישראל לא יכול היה לשאת זאת, עצר אותו בדרכו והוכיחו: “האם כדי לקיים מצוות לימוד תורה, רשאי אתה לעבור על מצוות אהבת ישראל?”
סיפור זה מחדד נקודה חשובה ביותר. לימוד התורה הינו ערך חשוב מאין כמותו. אך אם הוא אינו משנה את מהותו של הלומד, ואינו מעדן את מידותיו, כנראה שהלימוד משמש ככלי לניפוח האגו, הכבוד, החשיבות העצמית… ולכן אינו משיג את מטרתו.
מסופר על הפילוסוף היווני אריסטו, שנתפס פעם בקלקלתו על-ידי תלמידיו, בביצוע מעשה לא מוסרי. התלמידים הביעו את פליאתם, אך אריסטו לא נבהל כלל: “בשעת הלימוד, אני אריסטו הפילוסוף, אך כעת אינני אריסטו!”
אריסטו בעצם הפריד בין הלימוד התיאורטי למעשה בפועל. הוא טען שהלימוד לא מחייב את האדם, וכל אחד רשאי לבחור לנהוג אחרת ממה שלמד וממה שנכון לעשות. ‘הפרדת רשויות’ זו, שייכת רק כאשר מדובר בלימודי חול. אך לימוד התורה, מוכרח שישפיע על האדם הלומד. אדם שלומד תורה, והלימוד אינו גורם לו להפוך למוסרי יותר ולבעל מידות, כל לימודו עומד בסימן שאלה!
כדי לקבל את התורה, נדרשו בני ישראל לספור את ספירת העומר, שעניינה הוא תיקון המידות. זאת משום שתיקון המידות הוא התנאי הבסיסי טרם קבלת התורה. זו הסיבה לכך שנתינת התורה התעכבה במשך ארבעים ותשע יום – כמספר הימים שנדרשו על-מנת לתקן את כל המידות. ואלו דברי רבי שלמה אלשיך (אלשיך לפרשת אמור פכ”ג): “נתייחדו הימים האלו לדורות להציל את ישראל ולסעדם בתיקון נפשם… עד בא יום חג השבועות, אשר בו ניתנה התורה…”
