פעם ראו את הצדיק הירושלמי, רבי אריה לוין, משוחח בלבביות במשך שעה ארוכה עם יהודי גבוה שלא חבש כיפה. כאשר שאלו אותו לפשר הדבר, השיב: “היהודי שמולי גבוה ואילו אני נמוך. כך שאינני רואה אם יש כיפה או לא, אלא דיברתי ישירות אל הלב היהודי שלו”…
יום כיפור הוא יום, שבו הקשר הכי עמוק ומאוחד של היהודי עם ה’ מתגלה במלא עוצמתו.
בתורת הסוד מוסבר, שביום הכיפורים מתגלית ה’יחידה’ שבנפש.
ה’יחידה’ שבנפש, החלק המאוחד עם ה’- מגלם קשר עצמותי שאינו מותנה, בדומה לקשר בין אבא ובן. קשר זה אינו מותנה בקיום מצוות, ולא בשום דבר אחר, הוא למעלה מזה.
ברובד הזה, החטא לא מעלה ולא מוריד כלום. ולכן “עיצומו של יום מכפר” – גילוי העצם, היחידה – מעלה אותנו לקשר שאינו מותנה עם ה’, ובמקום זה אין משמעות למעשים.
ניתן להבין זאת דרך משל לקשר של הורים עם ילדיהם: ברובד היום-יומי, הקשר בין ההורים והילדים הוא קשר מותנה. ההורים מצפים מהילד שילך בדרך שחינכו אותו, שיניב ציונים טובים ויכבד את ההורים, וכך ירוו ממנו נחת. כאשר התקווה נכזבת, גם היחס לילד עלול להשתנות.
אולם ברובד הפנימי, הורים אוהבים את הילד ללא תלות בסיבות חיצוניות, אלא אך ורק משום שזהו בנם, בשר מבשרם. הם רואים בו את ההמשך שלהם, את ההתגלמות של עצמם. מבחינה זו אין הבדל כיצד הילד יתנהג, שכן בכל מקרה הוא נשאר הילד שלהם.
אמנם קשה לחוש בכך בשגרת היום-יום, ובפרט כאשר הילד ‘מאכזב’. אך ברגעים קיצוניים כמו בזמני סכנה או חיבור מיוחד, הקשר הפנימי מתגלה. אז ההורים מגנים על ילדם בכל מחיר, ללא תנאים.
הדברים לא נאמרים חלילה כדי להביא לזלזול בתשובה על חטאים, אלא כדי לגרום לתלמידה להכיר בחיבור העמוק, הנשמתי, שיש לה עם ה’. חיבור שלא נפגם משום חטא, חיבור שאינו מותנה. חיבור תמידי.
שיעור מזווית פנימיות התורה על יום כיפור. מרתק, עמוק. עוצמתי. עיצומו של יום מכפר… עד שקשה להישאר אדישים.
