כשאני צוחקת – זה אמתי? אולי זו סתם מסכה?
כשאני עצובה – אולי זה בכלל לא אני?
ו… רגע, מה גורם לי להתנהג אחרת כשאני נמצאת ליד אנשים שחשוב לי להרשים?
חג הפורים המתקרב מזמן לנו לימוד משמעותי על המסכות שאנו עוטים במהלך כל השנה.
בכיתה, לקראת החג המתקרב, ניצור מרחב שיח ונעודד דיון מעמיק לגבי האופי המורכב של המסכות:
לכל אחד מאתנו יש כמה פנים שהוא מחליף בהתאמה לסיטואציה המשתנה.
בבית אנו מתנהגים אחרת מאשר בלימודים, ובבית החברה אנו מתנהגים אחרת מאשר במרכז הקניות.
למה זה קורה לנו? האם אנחנו צבועים? או שאנו פשוט גמישים ויודעים להתאים את התנהגותנו למצב? האם יש גבול? מה הגבול?
האם יש מסכות שמחמיאות לנו? שהיינו רוצים לאמץ לעצמנו? מאילו מסכות היינו שמחים להתפטר?
נשים לב שמחד, המסכה אמורה להסתיר את ‘מי שאני’, אך מאידך לעיתים דווקא המסכה מאפשרת חשיפה של תכונות המוצנעות בדרך כלל.
לפעמים דווקא המסכה מעניקה לנו הזדמנות לבטא שאיפות, חלומות או רצונות כמוסים, במסווה של תחפושת.
