תר”יג מצוות ניתנו לנו בסיני, עליהן הוסיפו חז”ל עוד שבע מדרבנן. לכאורה, יהודי המקיים את כל המצוות הללו ממלא את תפקידו באופן מושלם.
אולם, בפרשת קדושים אומרת התורה: “והתקדשתם והייתם קדושים…”
והמפרשים מסבירים, שכוונת הציווי היא (רמב”ן): “קדש עצמך במותר לך”.
כלומר, על האדם לנהוג בקדושה ולהגביל את עצמו מעבר למה שאסרה עליו התורה.
ישנה אמרה חסידית שאומרת “מה שאסור אסור, ומה שמותר- מיותר”.
מדוע? האם לא די במצוות הרבות הכתובות בתורה, שעלינו להוסיף עליהן עוד?
או – האם אנו מקיימים כבר את כל המצוות בשלמות, ואנו מחפשים עוד מצוות?
שאלה מהותית זו, מעסיקה לא מעט את בנות הנעורים,
כאשר הן מתמרמרות על הנהגות או על מנהגים שונים, בתואנה ש”זה לא כתוב בתורה, אז מדוע זה אסור?!”
מה תעני להן? תמסרי להן את השיעור הזה:)
