שואל שלמה המלך: “השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואף כי הבית הזה”?
כלומר – השמים, והעולמות העליונים אינם מסוגלים להכיל את קדושת הבורא, ולמרות זאת ה’ מחפש בית גשמי להשרות בו את שכינתו?
הפירוש החסידי קורא את הפסוק ללא תמיהה אלא כאמירה: העולמות העליונים אינם מכילים את קדושת הבורא, ולעומת זאת בבית המקדש – שהוא בית גשמי – דווקא שם ה’ מתגלה.
הסיבה לכך היא שהמטרה והתכלית לירידת הנשמות לעולם הגשמי היא לגלות את ה’ דווקא כאן, בעולם הזה הגשמי.
שהרי, אם ה’ היה ‘מסתפק’ בעולמות העליונים, ובמלאכים שעושים את דברו ללא פקפוק, לא היה נברא כלל העולם הגשמי הזה!
אלא שה’ חפץ דווקא במאמץ, בהקרבה ובהשתדלות שלנו כאנשים חומריים גשמיים, על-מנת שנהפוך את החומר לקדוש.
(לכן ניתנו לנו מצוות הקשורות עם חפצים גשמיים – תפילין, לולב, שופר וכדומה, ולא רק לימוד המנותק ממעשה)
כך נהפוך את העולם הזה הגשמי להיות מסוגל להכיל את עוצמת הגילוי האלוקי, ואז סוף-סוף ישכון כבוד ה’ בעולם.
