יהודי פשוט התלונן בפני רבו על כך שבעקבות עבודתו הקשה הוא אינו מצליח לקבוע עיתים לתורה. הוא חוזר לביתו ממוטט ועייף בשעת ערב מאוחרת, ואינו מסוגל ללמוד. שאל אותו הרב: “אולי תוכל להוריד שעה אחת, ולהגיע לביתך מקודם יותר על-מנת לפתוח ספר וללמוד או להצטרף לשיעור קבוע?” ענה לו היהודי שהדבר אינו בא בחשבון. שאל אותו הרב -מדוע? הסביר לו היהודי שהוא אינו יכול להוריד שעות בעבודה, כיוון שכל הכסף הולך כדי מחייתו, ואת המעט שנשאר, הוא שומר ומייעד לחתונות ילדיו.
אמר לו הרב: “אתה בטוח בכך שה’ ית’ יתן לילדיך ולך מספיק בריאות וכח כדי לחיות עוד שנים ארוכות וטובות, אתה בטוח בכך שה’ יספק לכל אחד מילדיך את הזיווג הראוי לו, אתה בטוח בכך שה’ ידאג לכל כך הרבה דברים שיהיו כפי שצריך ונכון להיות, אך אתה לא בטוח בכך שה’ מספיק גדול כדי לדאוג לך לכסף עבור הוצאות החתונה? עד כדי כך שאתה דואג כבר מעכשיו וחוסך אפילו על-חשבון לימוד תורה?
ה’ ברא את העולם באופן שהוא כפוף לחוקי הטבע. אין ספק שעל כל אחד לעשות מאמץ והשתדלות בסיסיים על-מנת לקבל את השפע מה’, אך הדבר גורם הרבה פעמים לבלבול ביחס לשליטה של האדם על הקורות אותו ועל העתיד לקרות לו.
עד כמה אנו נותנים מקום לטבע בחיינו? עד כמה אנו מאמינים שה’ הוא השולח לנו את השפע ואין לטבע שום השפעה על כך?
השאיפה היא ‘לשחרר שליטה’ ולהעביר כביכול את שרביט השליטה על חיינו לידי ה’.
אדם שחי מתוך אמונה פנימית מוצקה שהכל בידי ה’, הוא בורא עולמות ומחריבן, הוא הטוב וטבע הטוב להיטיב – הוא אדם משוחרר, שמח ונטול דאגות או פחדים
