המשנה במסכת אבות מפרטת מספר דוגמאות לדרך טובה שראוי לאדם לדבוק בה, ואחת מהן היא “עין טובה” – היכולת להביט על המתרחש בעין חיובית.
יכולים להיות שני אנשים באותה סיטואציה בדיוק, האחד יבחין תמיד בצדדים החיוביים וכתוצאה מכך יתמלא במצב רוח טוב. לעומתו, השני יבחין רק בצדדים השליליים ויתמלא בתחושות מרמור וכעס על המצב.
באותו האופן, כל ‘מקרה’ שעובר עלינו, גם מאורעות בלתי רגילים יכולים להתפרש כנס על טבעי וכיד ה’ מכוונת, ולעומת זאת יכולים להתפרש כטבעיים ומובנים מאליהם.
היצר עובד קשה מאוד על מנת שנביט על האירועים במבט סקפטי, ולא נתלהב מכל אירוע של השגחה העובר עלינו. על עמלק כתוב “אשר קרך בדרך” – העמלק קירר את כל העמים בכך שהעז להילחם בעם-ישראל, וכך מנסה ‘לקרר’ גם את ההתלהבות וההתרגשות שלנו ומשכנע שהכל במקרה, בטבעיות ואדם הרואה נס וסיבה לשמחה במה שקורה איתו הוא בסך-הכל… תמים.
הבשורה היא שעין טובה היא מידה נרכשת, שניתן לעבוד עליה ולהשיגה. אדם יכול להרגיל את עצמו לחפש ולמצא את הצדדים החיוביים ולהודות עליהם. אט-אט הוא יגלה שאכן סביבו מתחוללים מאורעות חיוביים ללא הרף.
