ז' מר חשוון

בז' חשוון אנו מתחילים לבקש על הגשמים.

למרות שעונת הגשמים בארץ ישראל יכולה להיפתח מיד לאחר חג הסוכות, תיקנו חכמים להמתין עם בקשת הגשמים עד לז' בחשוון.

מדוע?

בימי בית המקדש היו כל תושבי ארץ ישראל (וכן רבים מחוצה לה) עולים לרגל לירושלים. היהודי שהתגורר במיקום הכי מרוחק מירושלים התגורר על גדות נהר פרת, והמסע אל ביתו ארך כשבועיים.

כדי שגם הגרים במרחקים יוכלו לשוב לביתם בנוחות מבלי להתעכב בדרכים בוציות, התעכבה בקשת הגשמים עד לז' בחשוון.

חשוב לזכור שעיתוי ירידת הגשמים בעבר היה קריטי מאוד! עיני העם כולו היו נשואות לשמים בבקשת הגשמים. קשה להבין זאת היום, בדור בו מטפילים מים או מייבאים ממדינות שונות, אך בעבר הגשם היווה הצורך הכי חיוני לעם. כל התבואה והמזון, המרעה לצאן ומי השתיה היו תלויים בכמות ירידת הגשמים.

ולמרות הכל, למרות שמדובר רק ביהודים בודדים שהתגוררו במרחק, ולמרות שמדובר רק בנוחות והגעה רגועה לביתם –

כל העם חיכה ולא התפלל לגשמים עד שהם שבו הביתה בשלום וללא עיכובים.

התאריך הזה, ז' בחשוון, מזמן לנו מחשבות אודות האכפתיות שלנו. הערבות ההדדית והרגישות כלפי הזולת.