טיפ לשיעור חינוכי

תמיד כשאני קונה מוצרים ורואה שעל הלוגו שלהם מתנוסס בגאווה שנת פתיחת העסק, אני תוהה לעצמי – מה החשיבות להדגיש שהמפעל הזה הוא 'מאז 1980'? האם העובדה הזו יכולה להפוך את העוגיות ליותר טעימות? או שאולי הכוונה של בעלי יקב שהוקם אי שם בתחלית המאה הקודמת היא להדגיש את המיומנות והמקצועיות של בעלי היקב בזמן שברור לי שלא הם פתחו את המפעל אלא סבא של סבא שלהם רק בשל העובדה הפשוטה שכל עוד אנו בגלות – אדם לא חי כל-כך הרבה שנים…?!

פרשת חיי שרה ענתה לי על השאלה…

רשי מפרש את הפסוק "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" (בראשית כג,א) כך: "למה נכתב שנה שנה שנה, ללמדנו שכל אחד נדרש לעצמו: בת ק’ כבת כ’ לחטא, מה בת כ’ לא חטאה שהרי אינה בת עונשין, אף בהיותה בת ק’ הייתה ללא חטא. ובת כ’ כבת ז’ ליופי… כולן שווין לטובה".

אנו יודעים שכל אדם צפוי לעבור בחייו עליות ומורדות, שינויים ותהפוכות, והתורה גם מעידה על חייה של שרה שלא ידעו רק טובה ושמחה, אלא גם קשיים: עקרות, קושי מול הגר, הילקחה לבית פרעה/ אבימלך וכו.. ובכל אופן, חייה היו שווים לטובה. היא לא נשברה, אלא הצליחה לעבור את כל המהמורות ללא חטא, כאילו היתה עוד צעירה, ללא רבב.

(כנראה כוונתם של בעלי העסקים היא להצהיר: אנו יציבים! למרות קשיים טבעיים שעברו על העסק בשנים הארוכות בהם הוא קיים – צלחנו את כולם, ואנו יכולים להם!)

הטיפ השבועי שלי היום הוא בהשראת הפרשה:

חלקי לכל אחת כרטיס 'תעודת זהות', וכל בת תמלא על עצמה את פרטיה האישיים בתוספת פרטים כמו: מקצוע עתידי, מקום מגורים, מספר ילדים, עיסוק וכדומה. אספי את הכרטיסים והקריאי כל אחד מהם בהשמטת השם (בסדר אקראי). על החברות יהיה לזהות למי הוא שייך.

פתחי שיחה עם בנות העשרה, שעוד לא יצאו מהחממה, ועדיין לא נפגשו עם 'החיים בעצמם' על העתיד שלהם:

מה אני רוצה להיות 'כשאהיה גדולה'? איך אני רואה את עצמי בעוד 40 שנה? 

מה אני עושה היום כדי שאכן כך ייראה העתיד שלי?

הרבה פעמים בנות חושבות שמתחת לחופה מקבלים נשמה חדשה ומשתנים, מקבלים במתנה מידות טובות ואישיות יציבה… 

האם אני מתכוננת ליום שבו אעמוד בפני עצמי, ללא הגב החזק של בית הספר? של ההורים? 

האם בעוד 40 שנה אוכל לומר – כל חיי היו שווים לטובה?

זה לא בא ברגל… מה אני עושה היום בשביל זה?